סיפורי סדנאות

1.באחת הסדנאות האחרונות של אפייה ארגונית השתתפו חברי צוות ניהול בדרג ביניים. המנהלים, עבדו בסדנה בשיתוף פעולה, הסיקו מסקנות תוך כדי העבודה וראו כיצד יוכלו לעבוד בצורה טובה יותר. בסיכום הסדנה, העידו המנהלים על רצון לעבוד בשיתוף פעולה גדול גם ביום יום. אחד המנהלים אמר שהיה רוצה שיהיה לגיטימי "להתערב" אחד בתחומי השני, לתרום ולהתרם. מנהל נוסף הביע רצון שפאן החברתי יחוזק. כלומר, שהכיף והאווירה הטובה ימשיכו גם ביום יום. מנהל נוסף אמר שחשוב ליידע גם את העובדים של כל מנהל בתחומי העיסוק של שאר הצוותים. הסדנה הסתכמה בדברי המנהלת שעודדה את המנהלים לפעול וליישם את הצעותיהם לשיפור, או במילים: "הכל אפשרי, זה בידיים שלכם". ניתן לומר שהסדנה גם גיבשה את המנהלים ושפרה את האווירה ביניהם והניעה אותם לפעולה כדי לבדוק אפשרויות שיתופי פעולה לשיפור תהליכי עבודה.

2. באחת הסדנאות, המאפינס של אחת הקבוצות לא תפחו. כשניסינו לבדוק מה קרה, התברר, שחברי הקבוצה, במקום לעבוד לפי סדר ההוראות במתכון, פשוט ערבבו את כל החומרים יחד.
מי שמבין באפייה, או בכימיה, יודע שכשמכינים מאפינס, אסור לערבב ישר את כל החומרים, אלא קודם את הרטובים והיבשים לחוד ורק אח"כ מערבבים ביחד את שניהם (ומהר). כשנשאלו המשתתפים, מדוע לא פעלו לפי ההוראות במתכון, הם אמרו שהם בכלל לא שמו לב שיש הוראות. מרוב הלחץ הם ישר התחילו לפעול.
כמובן שהיה גיבוי למאפינס, ולחברי הקבוצה היה מה לאכול, אבל מה שחשוב בסיפור הוא מה ניתן ללמוד ממנו לגבי ההתנהגות שלנו ביום יום בארגון. חברי הקבוצה הודו שגם ביום יום זה קורה להם. מקבלים פרוייקט חדש ופשוט מתחילים לפעול… לא חושבים יותר מדי. הרבה פעמים, הנזק הוא הרבה יותר גדול מכמה מאפינס… ולכן החשיבות הרבה היא, גם כשהזמן לוחץ, לא להכנע למה שדחוף, אלא לתת מקום גם למה שחשוב. לקחת את הזמן, לחקור את הנושא לעומק. להתייעץ, ללמוד. ורק אז, להתחיל ולעבוד.

3. באחת הסדנאות של אפייה ארגונית, המשתתפים קיבלו משימה להכין ביחד קישים תוך שהם צריכים להחליט איך ימלאו אותם. לרשות כל קבוצה עמדו מס' סוגי ירקות וגבינות. באחת מהקבוצות, התגלתה אי הסכמה בין שתי משתתפות לגבי מלוי הקיש. אחת המשתתפות רצתה למלא הכל בהכל, ואף התחילה במשימה ואילו השנייה, רצתה לחשוב רגע לפני שמתחילים, לתכנן איזה מלית לאיזו קיש, לחשוב על רעיונות יצירתיים. בלהט המשימה, ה"ממההרת" ממש לא רצתה לבזבז זמן, וכאמור התחילה כבר במילוי. ה"מהססת" לעומתה, ניסתה כמה וכמה פעמים להניא אותה מכך. אמרה לה שוב ושוב רגע, בואי נחשוב, לא כך, בואי נעשה כך. מיותר לציין כי זה לא הצליח לה.
בדיון שנערך לאחר העבודה, עלה קונפליקט הקישים. ניסינו לבדוק עם המהססת, איך היא מרגישה עם כך שדעתה לא התקבלה, והאם היא רואה קשר בין התנהגותה בסדנה לזאת שביום יום. המהססת אמרה כי התחושה לא היתה טובה, כאילו ויתרה, לא עמדה על שלה וכי הרבה פעמים היא מרגישה כך גם בעבודה. היא היתה רוצה לדעת לעמוד על שלה, היא היתה רוצה ללמוד להיות יותר אסרטיבית.
בהמשך הדיון שוחחנו אודות אסרטיביות, וניתנו למשתתפים כלים וידע בנושא אותם הם התבקשו לתרגל בהמשך, בעבודה, בבית ובעצם בכל מקום.

4. ראשי צוותים מחברה שנקרא לה 'סופלה' הגיעו לסדנה בכדי לשכלל את מיומנויות התקשורת אפקטיבית שלהם בארגון. במהלך הסדנה המשתתפים התחלקו לזוגות ופנו לאפיית עוגה, כשאחד מבני הזוג בעיניים מכוסות ואילו והשני בידיים כבולות.
בדיון שנערך לאחר מכן, המשתתפים שהיו בעיניים מכוסות, סיפרו בין היתר על עד כמה חשוב להיות ברורים וחד משמעיים כשנותנים הוראות (אמירה כמו: "תיקח את הסוכר משם" – פשוט אינה עובדת. איפה זה שם? באיזו זווית ביחס אלי?) . בהמשך הסדנה, התנהל דיון אודות האפשרויות לייעל את התקשורת בין ראשי הצוותים בעבודה היומיומית.

5. רכזי גיוס ורכזי הדרכה מחברה שנקרא לה 'וניל' השתתפו בסדנת אפייה ארגונית כשהדגש היה העמקת ההכרות ושיתוף פעולה בין שתי המחלקות. במהלך הסדנה עבדו המשתתפים בקבוצות מעורבות, כשהם מתחרים ביניהם – איזו קבוצה מסיימת ראשונה להכין את כל משימות האפייה.
בשיחה שהתקיימה לאחר מכן, עלתה גם השאלה: האם המשתתפים למדו דבר חדש על עמיתיהם מהמחלקות המקבילות. התשובה היתה חיובית. חלק סיפרו שגילו כי הקולגות שלהם הם תחרותיים, חלק סיפרו שגילו כי הקולגות הם בעלי חוש הומור ואחרים סיפרו כי פשוט גילו בן אדם שכיף לעבוד עימו. ניתן לומר כי מטרת הסדנה הושגה.

6. ראשי אגפים מחברה שנקרא לה "פאי לימון" התכנסו לסדנה בדגש העמקת שיתוף הפעולה בין האגפים. במהלך הסדנה, התחלקו העובדים לקבוצות לפי האגפים, וכל קבוצה קיבלה משימה להכין מנה אחת מתפריט ארוחת הערב. מטרת המשימה היתה לסיים כמה שיותר מהר להכין את הארוחה, על מנותיה.
במהלך העבודה, גילו העובדים באחת הקבוצות, כי המנה אותה הם צריכים להכין היא פשוטה ולא מסובכת ואילו המנה של הקבוצה השנייה מסובכת וזמן ההכנה שלה ארוך. על מנת לעמוד במשימה הכללית – סיום הכנת הארוחה כמה שיותר מהר, המשתתפים שסיימו ראשונים להכין את המנה שלהם, הצטרפו לקבוצה השנייה עם המנה המסובכת והחלו לעזור להם.
בעיבוד המקרה שנערך לאחר מכן, הקבילו העובדים את משימת האפייה למשימות השוטפות שלהם ביום יום. העובדים הבינו, שכמו בפעילות האפייה, גם ביום יום שלהם המטרות והיעדים של כל אגף, הן חלק ממטרות העל החברה כולה. לאחר מכן, העובדים התחלקו לקבוצות ודנו באפשרויות הגדלת שיתוף הפעולה בין האגפים.

רוצים לשמוע עוד סיפורים מהסדנאות? פנו אלינו!